עושים היסטוריה

אור יששכר, חוקר ביטחון לאומי, חבר תנועת הביטחוניסטים

כוחו של הסכם אברהם שייחתם היום בין ישראל לאמירויות ולבחריין – בסמליותו.


זוהי סנונית ראשונה שמשקפת תהליך שקט, שהלך וגבר בשנים האחרונות והתנהל כולו מתחת לרדאר, עד שלאט-לאט הסוד הידוע ביותר במזרח התיכון בעבע החוצה. יריית הפתיחה הזו היא הדחיפה הראשונה להטיית כף אסטרטגית שתשנה כליל את פני מאזן הכוחות האזורי, באופן המהפכני ביותר מאז מלחמת העולם השנייה – עומאן, סודאן, מרוקו, אולי אף ערב הסעודית ומדינות נוספות ב"מגרב" צפויות להצטרף למהפך האזורי הזה.


לא עוד יוזמת שלום סעודית, יוזמת ז'נבה והסכמי אוסלו, גוש ערבי סרבן ועוין לישראל ששם את הפלסטינים במרכז – אלא התגבשותו של ציר ישראלי-ערבי חדש ששם את האמת על השולחן באומץ רב. היום נחזה במעבר הציר החדש הזה מאחורי דלתיים סגורות אל קידמת הבית הלבן.


מהי האמת? מנהיגי ערב הוכיחו שהאינטרסים הלאומיים שלהם קודמים למצג שווא כלפי הקהילה הבינלאומית וכלפי העמים שלהם עצמם, לפיו הסיפור הפלסטיני מצדיק מלחמה טוטאלית מול ישראל שהם אינם מנצחים בה כבר 100 שנה. למעשה, השפן יצא מן הכובע: בעוד איראן מאיימת בפתח ביתם ומשטריהם נעים באי-יציבות, מנהיגי ערב מאסו בהמתנה לרשות הסרבנית ברמאללה ובהנצחתה חסרת הטעם של ההתנגדות האיוולת לישראל, והוכיחו כי הפלסטינים רחוקים מראש סדר העדיפויות שלהם.


מבחינת מדינות ערב, שיתוף הפעולה השקט הביא את החלב, אז למה לקנות את הפרה? ובכן, גורדי השחקים הנוצצים אינם מצליחים להסתיר את נחיתותם הצבאית הבולטת מול התמנון האיראני, ומבט חטוף מסביב מגלה שישראל מבינה זאת מצוין, טוב יותר מרבים בקהילה הבין לאומית. העוצמה הישראלית, ונחישותה הפומבית חסרת-הפשרות מול איראן – גם במחיר עימות מול המעצמות שחתמו על הסכם הגרעין ואל מול ממשל אובמה – בהחלט זיכו אותה בנקודות מבחינת מנהיגי ערב. הם הבינו שישראל היא דרך לשימור האינטרסים שלהם, ולא עומדת בדרכם. טבע האדם מנצח תמיד – שרידות אישית קודמת לכל, ואם נחשוב במושגים של אדם סמית ודומיו, האינטרס האישי לא מייצר רק רווח כלכלי אישי, אלא משמש כבסיס למידה הטובה ולשלום.


נייר ההסכם היום הוא אם כן נייר הלקמוס שמשקף את התמורות האדירות בתיעדוף האינטרסים הלאומיים של מנהיגי האזור, שמבחינתם לא נותרה להם ברירה, והם אינם יכולים להרשות לעצמם להמשיך לגרור רגליים.


מבחינת ישראל, רכישת ידידות אסטרטגיות חדשות יוצרת מעטפת ודאות מחודשת לשימור ביטחונה הלאומי. ישראל קיימת בזכות עוצמתה, ואינה תלויה באיש לשרידותה לאורך דורות, אך המהלך הזה יוצר פה ארכיטקטורת עומק (Hub-and-Spoke) מעניינת בין אויבות מרות לשעבר, "האב" ישראלי שמסביבו שותפויות מבוססות מטרה משותפת. הדבר יחזק את העמידה שלה מול איראן, הן מדינית והן ביצירת אופציה לנוכחות צבאית ישראלית בחצר האחורית שלה. זאת בנוסף לחיזוק קשרים כלכליים הדדיים, השקעות שיוצרות תלות מסוימת ומוסיפות אלמנט משמעותי למערך השיקולים העתידיים הערביים אל מול ישראל.


לא ניתן להעריך את עוצמת השינוי הזה ללא הצדעה לממשל טראמפ, ולנחישותו הבולטת לשים גם הוא את האמת על השולחן, ללא משחקים בפורומים בינלאומיים או תקווה שפייסנות ופשרנות כלפי איראן תקנה כמה שנים של שקט יחסי. בכל קרב בולטת "רוח המפקד" – והנחישות של אנשי הממשל להגיע להישג הזה ללא פוליטיקלי-קורקט מערבי או רעש מיותר - סחפה אחריה את מדינות האזור ובהחלט ראויה להערכה ולהצדעה. מנהיגות נמדדת ביכולת לייצר שינוי ולהטות את הכף לטובתך – והיום ב-19:00 שעון ישראל נחזה בפירותיה של אותה מנהיגות.


עושים היסטוריה.

  • Facebook
  • Twitter
  • YouTube
  • Instagram

"הביטחוניסטים" ע"ר 580697472

הטחנה 42, בנימינה, 3052640